פורסם ב"ישראל היום" ב 17.12.24. כאשר אנו במצב של סכנה, גם אם רק נדמה לנו ואין סכנה ממשית, זהו מצב אוטומט שבו כל הגוף נכנס למתח • כמו שסיר לחץ חייב להשתחרר - הנה כמה דרכים שיעזרו גם לנו
מתח נפשי לא מבדיל בין שפה, גיל, צבע או מין, הוא פוגש את כל בני האנוש בגובה העיניים. יחד עם זאת, במדינות מסוימות, כמו אצלנו בישראל, מתח נפשי מלווה אותנו בכל יום בעוצמות גבוהות.
כאשר הלחץ מגיע במנות קטנות ולעיתים רחוקות, סך הכל זה לא מזיק ואף יכול לעורר אותנו באופן חיובי, משום שאדרנלין משתחרר ויכול לגרום לפעולה. אבל כאשר אנו חווים מתח גבוה לעיתים קרובות, הגוף מבזבז אנרגיה, מתיש את עצמו ולאורך זמן משפיע לרעה על מצב הרוח. במצבים כאלו אנחנו יכולים למצוא את עצמנו בחרדות אשר עלולות להתגבר אם לא נמצא את הדרך להירגע. הדבר פוגע בבריאותנו הנפשית והפיזית ובתפקוד היומיומי שלנו.
אנשים שונים יגיבו אחרת לתחושות של לחץ. יש מי שיכנס למצב של פעילות יתר ויש מי שיקפא ולא יהיה מסוגל לתפקד, וישנם גם אנשים אשר ידחיקו את המצב, וגם בהדחקה יכול להיגרם נזק.
חשוב לדעת שישנה אוכלוסייה שנמצאת בסיכון גבוה יותר ללחץ וחרדה. מדובר בקהילת אנשי הקשב (הסובלים מהפרעת קשב), אשר מהווה 5% מהאוכלוסייה. עבור קהילה זו, המתח יכול ליצור תגובות אפילו עוד יותר משמעותיות וקשות.
הפרעת קשב הנה הפרעה נוירו-התפתחותית, מוחית ומולדת, אשר נוגעת בכל תחומי החיים, גם בלי שיהיה מתח חיצוני. הפרעת קשב מאופיינת פעמים רבות בתגובות אימפולסיביות ולא מווסתות מבחינה חושית ורגשית, דבר שלעצמו יוצר מתח פנימי. קיים קשר בין הפרעת קשב ובין חרדה, דיכאון, התמכרויות ואף סיכון גבוה יותר לפגיעה עצמית.
נכון, לא לכל אנשי הקשב יש את אותן התופעות ובאותה החומרה, אבל מחקרים בנושא הראו כי כל שינוי בסביבתם עלול לעורר אצלם יותר מתח ונטייה לחרדות. מחקר שהתמקד בהתנהלות של אנשים אל מול מצבי לחץ מצא כי הם לא יחפשו את מי שירגיע אותם, אלא דווקא יעדיפו לשהות במחיצת אנשים לחוצים כמותם ובאותו התדר, וזה שלעצמו מחריף את המתח. אותם אנשים אשר שרויים במתח לרוב יכנסו לרשתות החברתיות, לחדשות ויחשפו לעוד אלמנטים מותחים. שהרי אמרנו: אדרנלין מעורר, ומסתבר גם ממכר, ומשפיע מאוד על הגברת הדופמין, הורמון שנמצא בחסר אצל אנשי הקשב.
איך נבין שקבענו דייט עם החרדה?
כאשר אנו במצב של סכנה, גם אם רק נדמה לנו ואין סכנה ממשית, זהו מצב אוטומט שבו כל הגוף נכנס למתח. זו תגובה טבעית בסך הכל של הגוף למצב הזה. לרוב נרגיש עדיין בשליטה, אבל מאוד דרוכים וערניים. כאשר אנו נמצאים בהתקף חרדה, זו כבר אופרה אחרת, וזה יבוא לידי ביטוי בתסמינים פיזיים ונפשיים פחות נשלטים, כמו: דפיקות לב מואצות, הזעה (קרה), רעד, קושי להתרכז, יובש בפה, תחושת חוסר שקט שקשה לנו להכיל, דאגה מוגזמת בלופ, עד מצב שאנו ממש לא מבינים מה קורה לנו (דבר אשר מוסיף עוד חרדה לחרדה). רבים חושבים כי אולי מדובר בהתקף לב. חרדה יכולה להיות דאגה מוגזמת ומתמשכת לגבי אירועים עתידיים, חרדה חברתית, קיומית או כלכלית, חרדת קהל ועוד. התחושה דומה בכל סיבה לחרדה.
לא צריך סיבה לפחד מהפחד
החרדה יכולה לנבוע מגורם גנטי אשר מועבר בהעברה בין דורית. גם מצבים פיזיים כמו אצל אנשי הקשב הנולדים עם חוסר איזון כימי במוליכים העצביים במוח יכולים לעורר חרדה, וישנם גם גורמים סביבתיים לחרדה.
לפעמים חוויות והתנסויות שונות מהוות טריגר, כמו: גורמים סביבתיים כמו הסביבה בה גדלנו, התמיכה מהסביבה והמשפחה, החברה שלנו או הבדידות בה אנו חיים, אירועים טראומטיים, סגנון חיים של לחץ לאורך זמן, שינויים מאוד קיצוניים בחיים כמו אובדן, פיטורים, גירושים, או טרגדיה מדינית כפי שעברנו כולנו בדרגות שונות במצבים שהתחושה היא כאילו הקרקע נשמטת מתחת לרגלינו וכל מה שחשבנו כיציב מתמוטט. לאורח החיים שלנו יש גם מה להגיד, המחשבות בהן נזין את עצמנו, תזונה וספורט, כל אלו יעלו או יורידו את סף החרדה.
טיפים שיכולים לעזור בהפחתת הלחץ
עוגנים בריאים: אם אנו מוצאים את עצמנו במצב של מתח ממושך, נכון יהיה לסגל לעצמנו אורך חיים בריא ולהכניס אותו לשגרה. בהתחלה יהיה זה אולי מאולץ, אבל מהר מאוד תהיה לכך השפעה על ההרגשה ועל הביטחון. פעילות גופנית, תזונה מזינה ובריאה, שינה חשובה עד מאוד ומשפיעה קשר ישיר למצב הרוח שלנו. אפשר להיעזר בטכניקות להרפיה כמו נשימות, מדיטציה, ריקוד, מוזיקה וכל מה שמעורר בנו רוגע ויכול לעזור בהורדת המתח והחרדה.
להכיר את עצמנו: מודעות עצמית תלמד אותנו להביט על המחשבות שלנו כאילו מלמעלה, להיות מודעים למה מפעיל את המתח, ואילו מחשבות מעוררות בנו את הלחץ. ילדים צעירים לא ממש יכולים לעשות זאת, אבל אנו יכולים לעזור להם. אצלנו המבוגרים, יש לנו מספיק ידע וניסיון להביט על אותם הגורמים.
ניהול הפחד: לנהל את הלחץ שעולה והתגובה שלנו כאשר אנו באינטראקציה. להמעיט את השיח המעורר לחץ, להציף דווקא נושאים מצחיקים ונעימים וזאת גם כדי לא להשליך ולהעביר מתח זה על אחרים. אפשר לקחת את התפקיד של "המרגיע הסביבתי" גם אם באילוץ. זה בסדר לחלוק פחדים וחששות, אבל לא להפוך אותן לדבר היחיד עליו נדבר, נצפה ונתעסק בו. לבחור מי הסביבה המרגיעה שלנו ומה השיח אותו אנו מוכנים לנהל ואילו תכנים אנו יכולים להיחשף אליהם.
Comentários