מלכודת האבחון: חמש טעויות נפוצות באבחון הפרעת קשב

ממבחן ממוחשב שממש לא משקף את המצב, דרך אבחנה שגויה כעצלנות או כדיכאון ועד פספוס של מבוגרים עם לקות שאינה קשורה בלמידה. מצעד הטעויות הגדול באבחון הפרעות קשב

פורסם ב

"אוף, אני מבולבלת, בן ה-11 שלי עבר אבחון דידקטי לפני שנה, לא קיבלנו שום הסבר עליו, רק תוצאות, בסוף, במזל, הבנו לבד שיש לו הפרעת קשב", כתבה אחת האימהות בקבוצת הפייסבוק "אנשי הקשב" על האבחנה של בנה, שלא לוותה בשום הסברים.

חגית (שם בדוי), בת 40, המתינה שנה לתור לאבחון דרך קופת החולים. כשהגיעה, מלאת ציפייה, לרגע שבו הרופא יוכל להסביר לה את מקור קשייה, הוא פתח במשפט מפתיע: "למה הגעת עכשיו? בגיל הזה לא בודקים הפרעת קשב". לאחר הביקור היא בכתה יום שלם.

לעומתה, שירה (בת 42) נפגשה עם פסיכיאטר פרטי שנתן לה אבחנה שגויה. היא תיארה קושי בהנעה עצמית, חוסר מוטיבציה ומאמץ רב בביצוע פעולות שהוביל להימנעות. הפסיכיאטר אבחן זאת כדיכאון, מבלי לבדוק אם מדובר בהפרעת קשב, שהייתה המקור האמיתי לקשייה.

בוחן מציאות: חמש טעויות האבחון הנפוצות

בתחילת השנה, רבים פונים לאבחונים כדי להבין את מקור קשייהם ולקבל מענה טיפולי. בהפרעת קשב, האבחון חיוני במיוחד, שכן הקשיים מתעצמים עם הגיל, וקיים טיפול יעיל ומדויק. אולם, גם כאשר פונים לאבחון, הוא לא תמיד מדויק. להלן חמש הטעויות הנפוצות באבחון הפרעת קשב.

✍️ רק המחשב קובע.

הטעות הנפוצה ביותר באבחון הפרעת קשב היא הסתמכות על מבחן ממוחשב בלבד, כמו מוקסו, טובה, בי-אר-סי. מבחן ממוחשב מסוג זה נועד במקור לבדוק את ההשפעה התרופתית. לכן, מבצעים אותו פעם אחת ללא טיפול תרופתי ופעם שנייה עם טיפול תרופתי, כשהמטרה היא לבדוק אם יש הבדל בתפקודי הקשב.

משרד הבריאות קבע ובצדק כי אין להסתמך על מבחן זה במתן אבחנה של הפרעת קשב, מהסיבה הפשוטה - מדובר במבחן ממוחשב שאורך כעשרים דקות עד חצי שעה, בחדר נפרד ללא מסיחים. ואלו לא החיים עם הפרעת קשב.

משרד הבריאות קבע כי האבחנה צריכה להיערך על ידי ריאיון קליני אצל גורם מוסמך בתחום, באורך של 45 דקות ומילוי שאלונים מקיפים. במצב זה, ילדים ומבוגרים עם אינטליגנציה גבוהה או מוטיבציה גבוהה להצליח במבחן, בהחלט יכולים לצאת תקינים במבחן הממוחשב, אך אין זה אומר שאין להם הפרעת קשב.

✍️ לא כולל בנות.

הטעות השנייה הנפוצה ביותר היא פספוס באבחנה של ילדות, נערות או נשים עם הפרעת קשב. באופן סטטיסטי, בנים מאובחנים פי ארבעה מבנות, ולא בגלל שישנם יותר בנים עם הפרעת קשב, אלא בשל חוסר המודעות לתסמיני הפרעת הקשב אצל בנות.

גם במשפחה שבה ישנה כבר מודעות לתחום ואחד הילדים מאובחן, אחותו, תאובחן חמש עד תשע שנים מאוחר יותר. ויתרה מכך, הגיל השכיח לאבחון בנים הוא שבע ואילו לאבחון בנות הוא 17.

בנות הן לרוב מהסוג השקט יותר של הפרעת הקשב (ADD), הן פחות תזזיתיות או מפריעות, אלא יותר שקטות, מוסחות, מעופפות, חולמניות, מפוזרות ואיטיות. הן גם מבינות קודים חברתיים טוב יותר, ולרוב מנסות להסתיר את הקשיים ולרצות את הסביבה (להיות ילדות "טובות"). על כן, פחות ישימו לב אליהן.

לראייה, בסקר שנערך אצל מורים, 85% מהם הודו שלא יצליחו לזהות הפרעת קשב אצל בנות. הן לרוב ישמעו משפטים בסגנון "את ילדה חכמה, את פשוט לא רוצה, או את פשוט עצלנית". עקב כך, נשים עם הפרעת קשב מאובחנות בדיכאון פי שלושה יותר מגברים, ולכן גם מקבלות פעמים רבות טיפול תרופתי שהן לא זקוקות לו, משום שהמקור לקשיים הוא הפרעת הקשב.

באופן סטטיסטי, בנים מאובחנים פי ארבעה מבנות, ולא בגלל שישנם יותר בנים עם הפרעת קשב, אלא בשל חוסר המודעות לתסמיני הפרעת הקשב אצל בנות

✍️ מבוגרים מחוץ לתחום.

הטעות השלישית הנפוצה ביותר היא חוסר אבחון של הפרעת קשב בגיל הבוגר. עד לפני כעשרים שנה, חשבו שהפרעת קשב היא נחלתם של ילדים בלבד, אבל כיום ידוע כי לא רק שהיא ממשיכה גם לבגרות, אלא אף עלולה להחריף. חשוב להבין כי הפרעת קשב היא לא לקות למידה, ולכן גם לא תמיד תבוא לידי ביטוי בלימודים. זוהי הפרעה התנהגותית, והיא מפריעה בתחומי חיים רבים.

לכן, ככל שעולים בגיל, ותחומים נוספים כמו עבודה, זוגיות והורות נכנסים, הפרעת הקשב מתבטאת בכולם וגורמת לקשיים נוספים. כמו כן, בילדות, ישנם ההורים שמסייעים, ואילו בבגרות מצופה מאיש הקשב להיות עצמאי ואחראי למעשיו, ושם התפקודים הניהוליים שאחראיים על סדר, ארגון, תכנון ובקרה – קורסים. גם אם נראה שאיש הקשב "הסתדר" בחייו, הוא בהחלט יכול להרגיש תסכול וחוסר מימוש בעבודה או בזוגיות, ובכך אפשר לטפל.

חשוב להבין כי הפרעת קשב היא לא לקות למידה. זוהי הפרעה התנהגותית, והיא מפריעה בתחומי חיים רבים. לכן, ככל שעולים בגיל, ותחומים נוספים כמו עבודה, זוגיות והורות נכנסים, הפרעת הקשב מתבטאת בכולם וגורמת לקשיים נוספים

✍️ לקחת את הזמן.

הטעות הרביעית הנפוצה ביותר היא דחיית האבחון. למרבה הצער, מורים רבים, או יועצי בית ספר, ואפילו אנשי מקצוע בתחום, ממליצים לחכות עם האבחון, למשל לכיתה גבוהה יותר. אלא שהפרעת קשב היא לכל החיים, והקשיים לא ייעלמו, אלא רק יחריפו.

האבחון הוא לא רק עבור מתן התאמות בבית הספר או מתן טיפול תרופתי. המטרה הראשונית והמרכזית שלו היא לתת שם והסבר להתנהגויות. כל אחד ואחת זכאים להבין מדוע הם מתנהגים באופן המסוים הזה ומה מתחולל בראשם. כשלא ניתנת אבחנה, רבים נוטים לתרץ זאת לעצמם בהסברים אחרים כמו למשל "אני דפוק", "אני טיפשה" או "משהו לא בסדר אצלי".

✍️ אבחון נטול אבחנה.

הטעות החמישית הנפוצה ביותר היא לקבל דו"ח אבחון בלי פגישת הדרכה. אי קבלת הסבר על ממצאי האבחון הוא החטאה של מטרתו העיקרית. דו"ח האבחון הוא לרוב מסמך מסורבל ולא ברור וקשה להבין ממנו מהי האבחנה, ובמיוחד מה צריך לעשות בעקבותיה.

על כן, חשוב לקיים פגישה של כשעה ולשמוע מהם האמצעים היעילים ביותר לטיפול. חשוב לדעת כי טיפול תרופתי הוא לא האופציה היחידה, ולרוב גם צריך להוסיף לו טיפול התנהגותי, שמלמד את האסטרטגיות להתנהלות בעולם עם הפרעת קשב (כמו ארגון זמן, יכולות סדר או ויסות עצמי).

שימו לב, שהטיפול היעיל ביותר בהפרעת קשב הוא ההתנהגותי ולא הרגשי (אלא אם כן יש הפרעות רגשיות נוספות). הפרעת קשב כשלעצמה היא לא הפרעה רגשית, אלא התנהגותית. בהמלצות לטיפול יש להתייחס לתחלואה נלווית, כלומר להפרעות או קשיים שיכולים להתווסף ונמצאים בשכיחות גבוהה יותר בהפרעת קשב, כמו חרדה, דיכאון, התמכרויות או הפרעות בשינה ובאכילה.

לסיכום, אם יש קשיים, אל תחכו עם האבחון, במיוחד כשמדובר בבנות, וגם אם הגעתם לגיל 40. אל תסתמכו על מבחן ממוחשב ובדקו שהאבחון כולל שיחת הסבר והמלצות לטיפול. כך לא תיפלו בין הכיסאות ותקבלו מענה הולם לקשיים ולתסכול המתלווה, ותוכלו באמת "לממש את הפוטנציאל" המדובר.