פורסם ב"הארץ" ב 5.3.25. מה קורה כשגם ההורים וגם הילדים סובלים מהפרעת קשב, איך מתמודדים עם הטריגרים שצפים מחדש ומה יכול להקל על ההתנהלות משפחתית?
"הילד שלי תמיד בתנועה, מתקשה להתרכז במשימות בית ספריות, ואני מוצאת את עצמי מזכירה לו שוב ושוב את אותם הדברים. זה מתסכל, ואני תוהה אם אני עושה משהו לא נכון", משתפת ענת (שם בדוי, כמו כל שאר השמות בכתבה), בקבוצת הפייסבוק "אנשי הקשב".
"התחושה היא שאני משקיעה הרבה זמן ואנרגיה כדי לוודא שהוא מסיים את המטלות שלו, אך התוצאות לא תואמות את המאמץ. אני מרגישה שאני צריכה להיות כל הזמן 'על העניין', מה שמוביל לתשישות. אני תוהה - האם יש דרך אחרת לתמוך בו ולהקל עליו, מבלי שזה יפגע בתפקוד הלימודי שלו?".
"הבת שלי יצירתית מאוד, אבל היא שוכחת לקחת את הציוד שלה לבית הספר ומפספסת חוגים חשובים", מתאר גם שי בקבוצת "אנשי הקשב". "אנחנו מנסים לעזור לה, אבל זה משפיע על כל המשפחה. היא מתוסכלת שהיא שוכחת דברים, ואנחנו מודאגים מההשפעה של ההתנהלות שלה על הלימודים. ניסינו שיטות שונות, כמו להכין רשימות ולוודא שהיא אורזת את התיק מראש, אבל זה לא עוזר. המצב יוצר המון מתחים וריבים בבית".
"אני מרגיש שאני כל הזמן רץ אחרי הזמן, מנסה להספיק הכל, אבל הבית נשאר מבולגן, המשימות נערמות, ובת הזוג שלי מתוסכלת כי היא מרגישה שהיא נושאת את העול לבד על כל בני המשפחה", משתף עמי בקבוצה. "היא לא מבינה למה אני לא יכול פשוט לסדר ולתקתק את הילדים, ואני לא מבין למה היא לא רואה שאני מנסה. זה מתסכל ומוביל למריבות, ואני תוהה איך נוכל למצוא איזון".
"אני רואה אותו לידי ואני רואה את עצמי כילד, וזה כואב לי כל כך. הוא בוכה ואומר שהוא טיפש. הייתי שם, ועכשיו אני מוצף בזה שוב"
החיים במשפחה שבה לפחות אחד מבני הזוג או הילדים עם הפרעת קשב מציבים קשיים הן בתקשורת והן בניהול משימות יומיומיות ובשמירה על הסדר בבית. עם זאת, הבנת המקורות לקשיים ואימוץ אסטרטגיות מתאימות יכולים לשפר את איכות החיים המשפחתיים.
חוזרים חלילה
מחקר שערכה פרופ' עמלה עינת, שמפורט בספרה "העץ והתפוח", נערך במשך 20 שנה ובדק את החוויות של הורים עם הפרעות קשב בהתמודדותם עם "ילדי הקשב" שלהם. ההורים חוו סבל מתמשך בשל חוויות הילדות הקשות שלהם, מה שהקשה עליהם לתמוך בילדיהם באופן יעיל ולסייע להם.
ההורים חוו רגשות אשם על חוסר האונים שלהם לעזור לילדיהם, במיוחד כשהם חוו קשיים דומים בילדותם. הם הזדהו עם ילדיהם עד כדי ערבוב זהויות, מה שהקשה עליהם להבחין בין חוויותיהם שלהם לבין אלו של ילדיהם. כעסם על המערכת החינוכית, בשל חוויותיהם האישיות, הוביל להתנהגויות תקיפות כלפי אנשי הצוות החינוכי, בניסיון להגן על ילדיהם.
כך, למשל, מביע את הכאב אב שהשתתף במחקר: "אני רואה אותו לידי ואני רואה את עצמי כילד, וזה כואב לי כל כך. אני מרגיש שאני לא יכול להיות עוד פעם במקום הזה. הוא בוכה ואומר שהוא טיפש. זה שובר אותי. הייתי שם. הייתי שם, ועכשיו אני מוצף בזה שוב".
לעומת זאת, הורים ללא הפרעת קשב שילדיהם סובלים מהפרעת קשב מגיבים בצורה שונה לחלוטין; כזו שמערבת יותר לחץ, כעס, האשמה וחוסר הבנה כלפיהם, כיוון שהם לא באמת יודעים איך זה לחיות עם הפרעת קשב, ולמה הילדים שלהם מתנהגים כך. ההתנהגות של ילדיהם יכולה להיראות להם כמו עצלות, חוסר מאמץ או אפילו כאילו הם עושים זאת "בכוונה".
תופעה נוספת שנצפתה במחקרים אלו היא של "הילד ההורי", שבו הילד מסתיר את הקשיים שלו כדי להגן על הוריו מפני סבל נוסף. במחקר נמצא כי אחד הדברים שהכי קשים לילדים עם הפרעת קשב הוא לראות את הקושי של הוריהם, לעתים יותר מהקושי שלהם עצמם.
המחקר מדגיש את הצורך בתמיכה מקצועית להורים ולילדיהם, כולל הנחיה טיפולית קבוצתית, משפחתית ואישית. תמיכה זו צריכה להתמקד בהעלאת המודעות להפרעה, עימות עם חוויות הילדות הטראומטיות ופיתוח דרכי התמודדות יעילות עם צורכי הילד ותקשורת עם המערכת החינוכית.
ילדים עם הפרעת קשב מתקשים בתכנון ובארגון משימות, מה שמוביל לפספוס מטלות חשובות, כמו הבאת ציוד לבית הספר או הגעה לחוגים. קושי זה משפיע לא רק על הילד אלא גם על שאר בני המשפחה, כשלפעמים הם עצמם מתמודדים עם ההפרעה
שכחתי להזכיר לך
ילדים עם הפרעת קשב מתמודדים עם שורה של קשיים. ראשית, הם מתקשים בתכנון ובארגון משימות, מה שמוביל לפספוס מטלות חשובות, כמו הבאת ציוד לבית הספר או הגעה לחוגים. קושי זה משפיע לא רק על הילד אלא גם על שאר בני המשפחה, הנדרשים להזכיר ולנהל אותם, כשלפעמים הם עצמם מתמודדים עם ההפרעה.
הורים לילדים עם הפרעת קשב עלולים לחוות תסכול עקב הצורך לחזור על הוראות כמה פעמים או על הדברים שהם אומרים משום שקשה לילדיהם להתרכז בשיחה. תחושת חוסר ההבנה יכולה לגרום למתח בין ההורים לילדים ובין בני הזוג ולהשפיע על הדינמיקה המשפחתית.
גם שינויים תכופים בשגרה או חוסר עקביות בחוקים ובהוראות יכולים לבלבל ולהגביר את הקושי בהתנהלות יומיומית. בנוסף, ילדי והורי הקשב עלולים לחוות תסכולים ואכזבות עקב קשיי הלמידה וההתנהגות, בין אם הנוכחיים או שהיו בעבר, מה שעלול לפגוע בדימוי העצמי שלהם ולהשפיע על מערכות היחסים שלהם עם בני המשפחה, ולגרום לרגישות, לביקורת והתגוננות.
הסיבה לקשיים הללו היא הפרעת הקשב עצמה, שנובעת משילוב של גורמים גנטיים, נוירולוגיים וסביבתיים. חוסר איזון ברמות הדופמין במוח משפיע על יכולות הקשב, הארגון והשליטה העצמית. יתרה מכך, כאשר הסביבה המשפחתית אינה תומכת או מובנית, היא עלולה להחמיר את התסמינים.
התנהלות משפחתית, גרסת הקשב
התמודדות עם הפרעת קשב במשפחה דורשת הבנה, סבלנות והתארגנות מיוחדת. הנה כמה אסטרטגיות שיכולות לסייע בשיפור התפקוד היומיומי, החיזוק הקשרים המשפחתיים ובהבטחת איכות חיים טובה יותר לכל בני המשפחה:
🏚️ קביעת שגרה ברורה. יצירת לוח זמנים קבוע עם פעילויות מוגדרות מסייעת להורים ולילדים להבין את העתיד לקרות ומפחיתה את תחושת הבלבול.
🏚️ שימוש ברשימות ובתזכורות. רשימת מטלות, תזכורות בטלפון או ביומן מסייעות לזכור משימות חשובות לכל בני המשפחה.
🏚️ חיזוק חיובי. הענקת תגמולים על ביצוע משימות או התנהגות חיובית מעודדת את הילדים והמבוגרים כאחד, ומגבירה את המוטיבציה. זו יכולה להיות מילה טובה או מתנה קטנה.
🏚️ תקשורת פתוחה. שיחה פתוחה וכנה בין בני הזוג והילדים על הקשיים מאפשרת תמיכה הדדית ומפחיתה מתחים מיותרים.
🏚️ פנייה למומחים. אם הקשיים נמשכים, מומלץ להיוועץ עם מומחים בתחום כדי לקבל אבחון והכוונה מתאימים.
לקורס הדרכת הורים שנותן את כל הכלים והמידע שצריך לחצו כאן.
Comments