"זה לא שאני מפוזרת, אני פשוט רואה הכל": כשהפרעת קשב היא יתרון אבולוציוני

פורסם ב"הארץ" ב 6.1.25. תכונות אופיינות להפרעת קשב כמו מוסחות, היפראקטיביות וחיפוש אחר אתגרים שירתו את אבותינו הציידים-לקטים אך בעולם המודרני הפכו לקשיים. כיצד אפשר לרתום מחדש את היתרונות של "מוח הצייד" ולהתאים אותו לתפקודי היומיום?

פורסם ב"הארץ"

"אני מרגישה שהמוח שלי מתוכנת אחרת", משתפת מיכל (שם בדוי, כמו כל השמות בכתבה) בת ה-29 במהלך פגישה בקליניקה. "אני תמיד בתנועה, מחפשת את האתגר הבא, אבל במקביל נאבקת לסיים משימות בסיסיות ביומיום".

איתי, בן 35, מתאר תחושה דומה: "כשאני מתחיל משהו חדש, אני מרגיש כמו צייד – דרוך וממוקד. אבל ברגע שזה מאבד מהעניין שלו, המוח שלי כבר מחפש את הדבר הבא".

"תמיד אומרים לי שאני מפוזרת", מספרת רוני, בת 41, "אבל האמת היא שאני פשוט קולטת הכול – רעשים, תנועות, אפילו ריחות מסיחים את דעתי. זה לא חוסר רצון להתרכז, המוח שלי פשוט פועל אחרת".

שלושתם הגיעו לקליניקה בשל הפרעת הקשב שהם מתמודדים איתה, וכולם מתארים תכונות אופייניות שמקשות עליהם בחיי היומיום. אך מה אם נביט בהפרעת קשב מזווית שונה – לא כהפרעה, אלא כהתפתחות אבולוציונית של מוח שנועד להצליח בתנאים אחרים? הבנת השורשים האבולוציוניים של התופעה בעולמם של ציידים-לקטים עשויה לשנות את התייחסותנו ל"אנשי הקשב" ולהציע דרכים חדשות להתמודדות.

פגם מוסרי או שריד תרבותי?

הפרעת קשב אינה תוצר של עידן המסכים. זוהי הפרעה גנטית ומוחית מולדת, שתועדה כבר במאה ה-18. אלכסנדר קרייטון (1798) היה מהראשונים שתיאר תופעה דומה להפרעת קשב מודרנית, כולל השפעת גורמים סביבתיים ורגישות יתר לגירויים חושיים.

סיפור "פיליפ התזזיתי" (Zappel-Philipp) מספר הילדים Struwwelpeter משנת 1845 מאת היינריך הופמן, מתאר ילד היפראקטיבי ואימפולסיבי. בתחילת המאה ה-20, ג'ורג' פרדריק סטיל (1902) הציג את הרעיון של "פגם בשליטה מוסרית" – מונח שמתכתב עם מה שאנו מכירים היום כאימפולסיביות וקושי בוויסות רגשי. מאוחר יותר, בשנות ה-30, קרמר ופולנאו טבעו את המונח "הפרעה היפרקינטית", שהתקרב להגדרה המודרנית של ADHD.

מחקר שבדק את ההיבטים האבולוציוניים של הפרעת הקשב וניסה להסביר את שכיחותה ואת הקשר שלה ליתרונות קבוצתיים ואישיים, התמקד באלל DRD4-7R הקשור לרמות דופמין נמוכות ולהתנהגות של חיפוש אחר חידושים. המחקר הציע כי להפרעה זו עשוי להיות ערך אבולוציוני

אחד בשביל כולם

מחקר פורץ דרך התמקד באלל DRD4-7R, גן הקשור לרמות דופמין נמוכות ולחיפוש אחר חידושים. המחקר מצא כי להפרעת קשב יש ערך אבולוציוני משמעותי: היא מייצרת מגוון התנהגותי שתורם להישרדות הקבוצה. אנשי הקשב, עם נטייתם ליטול סיכונים ולחקור אפשרויות חדשות, סיפקו מידע חיוני לקבוצה כולה.

סימולציות מחשב הדגימו כיצד קבוצה עם מיעוט של פרטים הפועלים באופן בלתי צפוי מצליחה יותר בתקופות של שינוי סביבתי. מחקר גנטי מצא כי הגן המווסת דופמין, השכיח אצל אנשי קשב, היה נפוץ בקרב ציידים-לקטים מובילים. רמות הדופמין הנמוכות ותהליכי הפירוק המהירים שאופייניים להפרעת קשב, היוו יתרון בתקופה שבה הישרדות דרשה חיפוש מזון, תגובה מהירה לשינויים ויכולת הסתגלות לסביבות חדשות.

המוח של צייד הוא מוח שמגיב במהירות, מתמקד במה שחשוב כאן ועכשיו, ומסוגל לעבור ממשימה למשימה בזריזות. בעבר, תכונות אלו אפשרו ללקטים לשרוד. כיום, בסביבה שמעריכה ריכוז ותכנון ארוך טווח, אותן תכונות הופכות לאתגר.

מחקר נוסף שנערך בשיקגו בקרב קבוצה אתנית מסוימת בקניה, גילה כי נושאי הגן הקשור להיפראקטיביות היו בריאים וחסונים יותר מקרוביהם. החוקרים הסבירו כי המטען הגנטי הזה, שקשור לתסמיני הפרעת קשב, תרם לחיפוש מזון ולחדשנות – תכונות חיוניות בחיי נוודות. מעניין שכאשר בני הקבוצה עברו לאורח חיים מיושב יותר ועסקו בחקלאות, אותו גן כבר לא היווה יתרון.

יתרה מכך, כאשר בדקו את הגן הזה בקרב בני הקבוצה שהפסיקו לנדוד ועברו לאורך חיים מיושב יותר והחלו לעסוק בחקלאות, נמצא שהם סבלו יותר מבעיות בריאותיות. כלומר, אצל אנשים שצריכים לעסוק במכירת הגידולים שלהם, הגן פחות תרם.

ציידים בעולם דיגיטלי

בעולם המודרני, תכונות "מוח הצייד" עשויות להיות יתרון בתחומים מסוימים. אנשי קשב מצטיינים לעתים קרובות בספורט, תקשורת, אמנות ועסקים – תחומים הדורשים דינמיות וחשיבה יצירתית. מחקרים מראים כי הם נוטים להיות יצירתיים, אמפתיים, בעלי חוש הומור מפותח, ולעתים מנהיגים טבעיים. בסביבות מסוימות, כמו עולם הסטארט-אפ או תחומי האמנות, מאפיינים אלה מתגלים כיתרונות משמעותיים.

המוסחות, שנתפשת כיום כחיסרון, היתה בעבר תכונה הישרדותית חיונית שאפשרה להבחין בפרטים קטנים בסביבה. אולם במעבר לעולם חקלאי ותעשייתי, תכונות של "מוח צייד" הפכו פחות רלוונטיות, ועבודה בסביבה מונוטונית או בתפקידים שדורשים תכנון ארוך טווח עלולה להיות קשה במיוחד לאנשי הקשב במקרים רבים, מה שמוביל רבים מהם לתסכול או לתחושת כישלון.

אדפטציה קשובה

אנחנו חיים בעולם שמוקיר סבלנות, סדר ותכנון, אבל עבור אנשי הקשב, תפקודים ניהוליים כאלו עלולים להיות קשים לביצוע. הבנת ההקשר האבולוציוני של הפרעת קשב מאפשרת לראות אותה לא רק כאתגר, אלא גם כהזדמנות. אנשי הקשב הם כמו ציידים בעולם של חקלאים. המפתח הוא למצוא את הסביבה שבה התכונות שלהם יבלטו כיתרון, ולהפסיק להילחם במה שהופך אותם לייחודיים.

מה אפשר לעשות כדי ליצור הלימה טובה יותר בין התכונות האלה לסביבה העכשווית?

🏹 להתחבר לסביבה טבעית. מחקר בנושא הראה כי חשיפה לטבע מפחיתה תסמינים של הפרעת קשב ומשפרת תפקודים ניהוליים. צאו להליכות בטבע, בלו בפארקים או הקיפו את עצמכם בסביבה ירוקה.

🏹 לאזן עם פעילות גופנית. תנועה קבועה, כמו ריצה או יוגה, משחררת דופמין טבעי ומסייעת לאיזון רמות האנרגיה והקשב לאורך היום. מחקרים מראים כי פעילות גופנית משפרת את התפקודים הניהוליים בהפרעת קשב.

🏹 לאתר את הקהילה המתאימה. קהילות תמיכה, כמו חוגים, קבוצות בפייסבוק, או מפגשים חברתיים ייעודיים, יכולות לספק מקום שבו "ילדי הקשב" מרגישים מובנים, מקובלים ומצליחים. בגיל הבוגר יותר, מומלץ לחפש עבודה שמתאימה לכישורים ולעניין של "אנשי הקשב". כך, למשל, היפראקטיביות יכולה להיות יתרון בסביבות מסוימות, כמו ספורט, תקשורת, אמנות או עולם העסקים.

לפרטים על אבחון הפרעת קשב יש ללחוץ כאן.