"האייפד אבד, הגלידה נשפכה ואפילו לא המראנו": כשהפרעת הקשב יוצאת לחופשה

פורסם ב"הארץ" ב 9.4.25. מה קורה כשהציפייה לחופשה אידילית "כמו באינסטגרם" פוגשת את הפרעת הקשב? הילדים מוצפים בעודף גירויים, המוזיאון "משעמם", ההופעה "רועשת מדי" והטונים המשפחתיים צורמים. איך בכל זאת שורדים – ואפילו נהנים?

פורסם ב"הארץ"

"אני זוכרת את הטיסה הראשונה עם הילדים – היתה שם אישה אחת שכל הזמן חייכה, הילדים שלה אכלו בשקט, ואני רק ניסיתי לאתר איפה נפל לי האייפד של הילד, בזמן שאחותו צורחת כי נגמרה לה הגלידה. בעלי נרדם. בשלב הזה אמרתי לעצמי – די, זו לא חוויה, זו הישרדות". את הדברים האלה משתפת בקבוצת הפייסבוק "אנשי הקשב" ליאת (שם בדוי, כמו כל השמות בכתבה), בת 38, אמא לשלושה, שניים מהם עם הפרעת קשב.

"בכל פעם שאני מטייל עם הבן שלי, אני מרגיש שאני בתדר אחר ממנו". משתף באותה הקבוצה תומר (45), אב לילד בן 11. "אני רוצה לנוח, להירגע, והוא מתפוצץ מרעיונות, קופץ מדבר לדבר, עובר בין אושר לקיטורים בשתי שניות. ויש בזה גם יופי. רק שאני חייב לקום עם כוחות".

"אני עם הפרעת קשב. כשאנחנו מטיילים, אני מרגישה צורך להספיק הכל – ואז קורסים", משתפת קרן (41), שנסעה בקיץ האחרון עם בן זוגה ושני ילדיהם לצפון איטליה. "חוויתי את זה כל כך הרבה פעמים, עד שהחלטתי שבטיול הבא, אני בוחרת דבר אחד ביום, וזהו. לא נעים לי מהמשפחה, אבל אם אני מתפרקת, אף אחד לא נהנה".

טיול משפחתי נשמע כמו חוויה אידילית – זמן איכות, נופים, אוכל טוב. אבל אצל משפחות עם הפרעת קשב, החוויה הזו עלולה להפוך בקלות לשדה מוקשים. ילדים עם הפרעת קשב (ולפעמים גם הורים כאלה) זקוקים לשגרה, אבל מצד שני - מתנגדים לשגרה. הם משתעממים מהר, אבל גם קורסים מגירויים. זקוקים לגמישות – אבל גם למסגרת. וכשכולם יחד, בלי מסגרת מוכרת, בלחץ של חו"ל – הכל מתערבב. ובכל זאת, עם תכנון נכון, הבנה הדדית וכמה טריקים קטנים – טיול משפחתי יכול להפוך לחוויה אחרת לגמרי: לא רק אפשרית, אלא גם מהנה.

מכשולים ואתגרים רבים עומדים בפני אנשים עם הפרעת קשב בעת נסיעות בתחבורה ציבורית. למשל, קושי בתכנון וארגון המסלול, רגישות חושית לרעש, עומס וגירויים בתחנות וגם ברכבת ובאוטובוס עצמם, קשיי זמן והתמצאות, וכן תגובות שליליות מהסביבה

לקבל "מנת טבע"

אין הרבה מחקרים שנעשו על טיולים לחו"ל במשפחות הקשב, אך סקירת מחקרים שנועדה למפות את הידע הקיים לגבי נסיעות וטיולים של ילדים עם צרכים מיוחדים כוללת גם התייחסות מסוימת להפרעת קשב. בסקירה נבחנו 185 מחקרים (בשנים 2000–2019) ונמצא כי פערי הידע גדולים מאוד בנושא הפרעת קשב ונסיעות. כלומר, מעט מאוד מחקרים התייחסו באופן ישיר להתנהלות של ילדים עם הפרעת קשב בטיולים או בחופשות. מרבית הספרות התמקדה בהמלצות כלליות או בתיאורי מקרה, ולא במחקר אמפירי.

עם זאת, קיים מחקר סקירה שבדק את השימוש בתחבורה ציבורית בקרב אנשים עם אוטיזם והפרעת קשב, תוך התייחסות לכל שלבי הנסיעה ("שרשרת המסע" המלאה – מתכנון הנסיעה, דרך ההגעה לתחנה, הנסיעה עצמה ועד היעד).

הסקירה זיהתה מכשולים ואתגרים רבים שעומדים בפני אנשים עם הפרעת קשב בעת נסיעות בתחבורה ציבורית. למשל, קושי בתכנון וארגון המסלול, רגישות חושית לרעש, עומס וגירויים בתחנות וגם ברכבת ובאוטובוס עצמם, קשיי זמן והתמצאות, וכן תגובות שליליות מהסביבה. לצד הקשיים, זוהו גם אסטרטגיות תמיכה כגון התאמות נגישות (מידע ברור, סימונים, אזורים שקטים), ליווי והדרכה מראש, ואימון מיומנויות להתמצאות ועמידה בלוחות זמנים.

למרות הקשיים, ישנם יתרונות ברורים בטיולים עבור אוכלוסיית הקשב. מחקר שבחן את הנושא מצא כי הליכה של 20 דקות בפארק משפרת באופן משמעותי את יכולת הריכוז של ילדים עם הפרעת קשב, בהשוואה להליכה בסביבה עירונית או שכונתית. במחקר, כל אחד מהילדים שהשתתפו בו (בגילים 7–12) טייל בשלושה מסלולים שונים (פארק, עיר, שכונה) בהפרש של שבוע, ולאחר כל הליכה נבדקה רמת הקשב.

התוצאות הראו שיפור מובהק בריכוז אחרי טיול בפארק לעומת טיולים במקומות אחרים, במידת השפעה דומה לזו של טיפול תרופתי. המחקר מציע ש"מנת טבע" יכולה לשמש כלי זמין ובטוח להקלה בתסמינים של הפרעת קשב בילדים.

מעבר לכך, היתרונות שבהפרעת קשב יכולים לבוא לטובת הטיול. מחקר שבדק היבטים חיוביים בחייהם של מבוגרים עם הפרעת קשב באמצעות ראיונות עומק, מצא שישה נושאי ליבה שלתפישתם מהווים כוחות או יתרונות הנלווים להפרעת קשב. אחד הנושאים הבולטים היה "דינמיות מחשבתית" ו"אנרגיה", ובתוכם תת-נושא של אהבת הרפתקאות ונטייה ליוזמה ספונטנית.

המשתתפים במחקר תיארו את עצמם כ"הרפתקנים" שנהנים מריגושים, חוויות חדשות ויציאה מהשגרה – תכונה שהם מקשרים להפרעת קשב במקום לראות בכך אימפולסיביות בעייתית. הם ראו באהבת טיולים, גילוי מקומות חדשים והתנסויות לא שגרתיות כיתרון שהעשיר את חייהם.

המחקר מציע שמאפיינים כמו אהבת סיכונים והרפתקנות יכולים, בניהול נכון, לתרום לצמיחה אישית של בעלי הפרעת קשב ולהיות צד חיובי של ההפרעה. ממצאים אלה רלוונטיים כיוון שהם מצביעים על כך שטיולים ופעילויות מאתגרות עשויים להתאים במיוחד לאנשי הקשב כמקור עניין, ביטוי עצמי וחוסן.

חופשה אמורה להיות הפסקה, אבל דווקא הזמן הפנוי עלול להוביל להצפה. הרבה ילדים (וגם מבוגרים) עם הפרעת קשב חווים קושי עם חוסר מסגרת – מה שיוצר עומס רגשי או קפיצות חדות במצב הרוח

מטיסה ועד מריבות: איך להקל על אתגרי החופשה

הטיסה - לחץ או התחלה

השהות בשדה, ההמתנה בתור, הרעש בטיסה – כל אלה עלולים להקשות במיוחד על ילדים והורים עם הפרעת קשב. ישיבה ממושכת, מעבר בין משימות (דרכון, תיק, שער עלייה) והצורך בוויסות עצמי – יוצרים עומס עוד לפני ההמראה.

מה יכול לעזור: הכנה מראש, סיפור על מה שיהיה, סרטונים ביוטיוב, ערכה אישית עם גירויים (פופיט, חוברת, אוזניות), חלוקה ברורה של תפקידים בין ההורים – ובלי ציפיות לסרט הוליוודי בטיסה.

נסיעות והופעות – האתגר של השקט

רכבות, מוזיאונים, מופעים, סיורים – נשמע נהדר על הנייר, אבל ילדים עם קשב יכולים להתקשות עם חוסר התנועה, החזרתיות, או רעש יתר.

מה יכול לעזור: לבחור מראש רק מה שבאמת מעניין אותם, לייצר "תפקידים" (למשל ילד אחראי על ניווט, צילומים), להפוך כל חוויה לאינטראקטיבית, ולעתים פשוט לבחור לא ללכת – וגם זה לגיטימי.

חופש – אבל גם הצפה

חופשה אמורה להיות הפסקה, אבל דווקא הזמן הפנוי עלול להוביל להצפה. הרבה ילדים (וגם מבוגרים) עם הפרעת קשב חווים קושי עם חוסר מסגרת – מה שיוצר עומס רגשי או קפיצות חדות במצב הרוח.

מה יכול לעזור: לבנות שלד בסיסי לכל יום: בוקר, אטרקציה אחת, צהריים, מנוחה, ערב. להשאיר רווחים לאלתור, אבל לא לשחרר לגמרי. המסגרת לא נועדה לחנוק – אלא להחזיק.

שונות בתוך המשפחה – מתחים סמויים

מה שהורה אחד אוהב (קפה שקט במרפסת), הילד עשוי לשנוא (שעמום). מה שילד אחד חווה ככיף (טיול שטח), אחר יחווה כגיהנום. השונות הזו עלולה להוביל למריבות, תסכולים והשוואות – בעיקר כשיש גם רגישות חושית או קושי בוויסות רגשי.

מה יכול לעזור: תיאום ציפיות משפחתי לפני כל יום. שיחה פתוחה ("מה כל אחד צריך כדי ליהנות?"), שילוב בין זמן משפחתי לזמן אישי, ונכונות להתגמש.

טיול משפחתי הוא לא מבחן. הוא לא חייב להיראות כמו באינסטגרם. הוא זמן שבו המשפחה מתרגלת לחיות יחד – בלי הפסקות, עם כל מה שיש

ועוד כמה רעיונות שיכולים לשנות את הטיול

🏖️ שולחן משפחתי ערב לפני. בכל ערב, קחו רבע שעה לתכנן את מחר: מה עושים, מתי קמים, איפה אוכלים. זה מפחית חרדה ומבהיר ציפיות.לשחרר את "מה שצריך". לא הזמן "חייבים לראות את הכל". בחרו דבר אחד עיקרי ביום. כל השאר – בונוס. זה מוריד את הלחץ, מונע קריסה, ומשאיר מרחב להנאה.

🏖️ להתאים את הגירויים. כשהעולם רועש – מוצאים פינה שקטה. כשיש חוסר ריגוש – מוצאים פעילות מעוררת. הרעיון הוא לתזמן את הגירויים לפי הצורך ולא לפי מה שהמסלול אומר.

🏖️ להכניס "תחנות טעינה" אישיות. לכל אחד יש דבר שמרגיע אותו. זה יכול להיות מוזיקה, ציור, הליכה קצרה או אפילו זמן מסך. תכננו זמן לזה בכל יום.

🏖️ לזכור – אף אחד לא מושלם בטיול. הילדים יתעצבנו, אתם תתעצבנו. יהיו רגעי שיא ורגעי משבר. לא צריך שהכל יהיה מושלם – רק שתרגישו שיש מקום לכולם, גם לקשב.

🏖️ מה לוקחים הביתה (מלבד מזכרות). טיול משפחתי הוא לא מבחן. הוא לא חייב להיראות כמו באינסטגרם. הוא זמן שבו המשפחה מתרגלת לחיות יחד – בלי הפסקות, עם כל מה שיש. ואצל משפחות עם קשב – יש המון. המון צבע, תנועה, רעש, חיבורים עמוקים, לב פתוח, ואהבה גדולה. אז בטיסה הבאה, אולי לא תספיקו הכל. אולי תפספסו מוזיאון. אולי תצרחו קצת. אבל אם תחזרו עם לב שלם – זה שווה הכל.