התקופה הקריטית של האבחונים ומה זה בכלל אבחון דידקטי?

פורסם ב:

בלימודי התואר שני שלי באבחון, לפני כ 15 שנה, הובהר לנו המאבחנים, שאם רוצים לחולל שינוי בחייו של ילד, זה צריך להיות בתקופה שבין חגי תשרי לפסח. ולמה? כי עברנו חצי שנה של "סוף שנה", חופש גדול, חגים, ואז פתאום נכנסים לשגרת למידה. ומה קורה אז? צצים כל הקשיים, ההורים והמורים מחפשים פתרונות, ואם לא עושים אבחון, שמאתר את מקור הקושי, הפתרונות יכולים להיות שגויים ובכך נבזבז זמן יקר שהיינו יכולים לעזור לילד למצות את יכולותיו הלימודיות.

חלק מהעזרה היא התאמות לימודיות שיתכן והילד זקוק וזכאי להן, ובלעדיהן לא יפגין את הפוטנציאל שלו (מה שנקרא "פוטנציאל לא ממומש") וחבל. ילד עם דיסגרפיה (לקות כתיבה) למשל, שכתיבתו איטית ודורשת מאמץ, לא יסיים את המבחן וירגיש מתוסכל מכך, כי הוא לא משקף את מה שהוא באמת יודע. התסכול הזה יכול להוביל להימנעות והתנגדות ללמידה, וככל שעולים בגיל קשיים נלווים (לימודיים ורגשיים) יתווספו.

מה בודק אבחון דידקטי?

אבחון דידקטי בודק תפקודים אקדמיים וקוגניטיביים, כגון: קריאה, כתיבה, הבנת הנקרא, הבעה בכתב, אנגלית, חשבון, תפיסה, זיכרון, משכל, תפקודי קשב וכו'. בסמכות המאבחן לקבוע אם ישנה הנמכה בתחומים אלו והאם קיימת אחת מלקויות הלמידה הבאות – דיסלקציה (לקות בקריאה), דיסגרפיה (לקות בכתיבה) או דיסקלקוליה (לקות בחשבון). במידה שעולים במהלך האבחון הדידקטי קשיי קשב, חובה להפנות לרופא מומחה בתחום, להשלמת האבחון ולהחלטה סופית בדבר קיומה של הפרעת קשב.

ומתי צריך פסיכו-דידקטי?

אבחון פסיכו-דידקטי הוא אבחון דידקטי שנוספת לו בדיקה רגשית קצרה (בדרך כלל פסקה נוספת באבחון). הרחבה לאבחון זה נדרשת רק במקרה של התאמות חריגות (החלפת בגרות במתמטיקה, מבחן בעל פה או שאלון מותאם). גם במקרה זה לא ניתן לאבחן סופית קיומה של הפרעת קשב, אלא יש צורך באבחנה מבדלת של רופא (לפי הקריטריונים של משרד הבריאות).

האם הוא מאבחן הפרעת קשב?

האבחון הדידקטי יכול להעלות חשד בהסתמך על מבחנים שבודקים תפקודי קשב והתנהלות לאורך האבחון. לכן חשוב ללכת למאבחן שמבין בתחום ועבר הכשרה גם בתחום הפרעת קשב והינו בעל ניסיון לבצע את האבחנה המבדלת ובהתאם להפנות לאבחון קשב ככל שעולה חשד. אחרת, יכולה להתפספס פה הפרעת קשב אשר קיימת בקרב כ-10% מהילדים באוכלוסייה, ויותר מכך, במקרה של לקויות למידה ב 48% מהמקרים תתלווה גם הפרעת קשב. חשוב לדעת שהפרעת קשב היא נוירולוגית ומולדת, נמשכת לאורך כל החיים ומשליכה על תחומים רבים (התנהגותיים, רגשיים, בריאותיים ולימודיים).

מה לעשות עם האבחון?

ראשית להבין אותו. אתם לא רוצים להגיע למצב הבא: "אוףףף אני מבולבלת! בת ה-11 עשתה אבחון פסיכו-דידקטי לפני שנה, לא קיבלנו שום הסבר עליו רק תוצאות, בסוף במזל הבנו לבד שיש לה הפרעת קשב..." (ציטוט מקבוצת הפייסבוק "אנשי הקשב"). דו"ח אבחון דידקטי לרוב מנוסח בשפה מקצועית והוא גם ארוך מאוד (נע בין 15 ל-30 עמודים). אמנם בסיום ישנו סיכום של הממצאים, אבל גם אותם לא תמיד פשוט להבין. ולכן וודאו שתהליך האבחון כולל פגישת סיכום מעמיקה עם המאבחן בה יוסברו התוצאות וינתנו המלצות טיפול להמשך.

חשוב מאוד לתווך גם לילד את התוצאות. אני פוגשת מאובחנים בוגרים שמעולם לא הוסברו להם תוצאות האבחון שלהם, הם נותרו בעלטה, והדבר הזה מכרסם בביטחון ובערך העצמי. השיחה בדרך כלל הולכת ככה: "מה נמצא באבחון שלך?"... "לא יודע, הארכת זמן" (ציטוט מהספר "אנשי הקשב"). ברגע שיש שם לקושי, הילד מבין שזה לא אשמתו, ושגם יש לכך טיפול ועזרה, ומכאן מפתח חוסן אישי להתגבר. לכן התעקשו על שיחת סיכום עם המאבחן, בה ישתתף בחלק מהזמן גם הילד.

מה לדרוש מבית הספר?

קיבעו פגישה עם כל הצוות החינוכי (מנהל, יועץ ומורה). בפגישה העבירו את דוח האבחון, אך אל תסתפקו בכך, אלא הסבירו את תוצאותיו. בסיום בידקו איך בית הספר יכול לסייע (שעות שילוב, הוראה פרטנית, טיפול רגשי וכו'), וגם איך ינתנו ההתאמות שהומלצו באבחון. אם לדוגמא הילד אובחן עם דיסלקציה וזכאי להקראה של מבחנים, כיצד זה עומד להתבצע? באיזו כיתה יבחן ומי יקריא את המבחן? בהמשך השנה הקפידו לשוחח לפחות אחת לחודש עם המורה ולבדוק מה המצב.

מה עוד חשוב לדעת?

אבחון לחטיבה ולתיכון תקף רק אם נערך החל מהחופש הגדול של כיתה ו' והלאה. עבור הלומדים במוסדות ההשכלה הגבוהה קיים אבחון מת"ל המשמש את המוסדות השונים למתן התאמות במבחנים.

האם זו תווית?

מעדיפים תווית של "עצלן"? "לא מתאמץ"? "לא מממש את הפוטנציאל"? "לא מהחכמים"? הכרה במקור הקושי מאפשרת טיפול והקטנת תוויות אחרות מזיקות הרבה יותר. האבחון נותן גם הסבר לסביבה (בית הספר והמשפחה) ומאפשר את הצעד הראשון בדרך לטיפול, להתגברות על הקשיים ולהשגת איכות חיים טובה יותר.

גם החוויה הנפשית במציאת שם ל"בעיה" הינה חסרת תחליף, וזו הרי בדיוק מטרת האבחון. ברגע שהילד יודע מה מקור הקושי שלו, ושהוא לא "סתם טמבל", ושיש ילדים נוספים כמוהו, עולה אצלו תחושת הביטחון והמסוגלות העצמית. זה מהווה שלב ראשון בריפוי ובהתגברות על הקשיים.

לפרטים על אבחון דידקטי מקצועי ומהימן ומאושר על ידי משרד החינוך לחצו כאן